בקצרה

מטפל הוליסטי ומורה בעל ניסיון קליני של למעלה מעשרים שנה, מטפל בכיר ברפואה סינית, מתקשר ומדריך תודעתי ("כירורג נפש"). בוגר בית הספר 'תמורות' לרפואה אינטגרטיבית בתל אביב (התמחות בשיאצו ובטיפולים מנואליים יפניים וסיניים מסורתיים); מתאמן באמנות הלחימה אייקידו מ-1988 (חבר אייקיקאי, הומבו דוג'ו, טוקיו, יפן); תלמיד ומנחה ויפאסנה (גוונקה); מייסד מגמת התקשור במכללה לרפואה משלימה בכרכור ומורה למיידעי "חיבור למודעות על"; מרצה ומנחה מעת לעת סדנאות בארץ ובאירופה לקבוצות פרטיות, ארגונים ציבוריים וחברות מהמגזר העסקי.

בארוכה

מילדותי נמשכתי לחקר התודעה והגוף, הרבה לפני שהכרתי את המונח גוף-נפש. טיפלתי בקרובים לי בלי לקרוא לזה טיפול. תיקשרתי באופן טבעי בלי לדעת שזה מה שאני עושה. תרגלתי שיטות מדיטציה שונות והתנסיתי במגוון רחב של אמנויות לחימה ותנועה. עשיתי את כל אלו בתשוקה, בהתמדה ובמסירות, אך עם זאת האמנתי כל אותן שנים כי יעודי בחיים, לפחות מבחינה מקצועית, הוא לעסוק במוזיקה דווקא, בפרט לנגן בפסנתר – אהבה גדולה או חיידק עיקש שנדבקתי בו בגיל הרך.

בעת לימודיי באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, נפגעתי בתאונת דרכים שעצרה את תנועתי, תרתי משמע. בעקבות תהליך שיקום מיוחד שעברתי, תהליך פוקח עיניים, החלטתי להתמסר לחלוטין לעולמות התוכן של המזרח הרחוק אשר ליווני כל חיי, בפרט ריפוי והגשת סיוע לאחר, ולהניח לאולימפיאדה של חדרי החזרות, הבמות והאולפנים למיניהם. לפחות כך הרגשתי כלפי הדברים בשעתם.

למדתי בכמה מכללות לרפואה משלימה ולהדרכה תודעתית. למדתי גם במספר מסגרות בלתי פורמליות, אצל כל מיני מיסטיקנים מגניבים, מכשפות ומכשפים בני זמננו. נסעתי להודו וליפן, להשתלמויות ולהתמחויות. הייתי צמוד במשך 7 שנים למורה שלי, ה-מורה שלי, גל אושרוביץ, מדור המקימים של "מדיסין", ובהמשך גם אסיסטנט ומתמחה לתקופות קצרות ומורוכזות אצל כמה מטובי הרופאים/מורים בתחום (רפואה סינית/יפנית) שקיימים בארצנו וגם כמה בחו"ל.

את הפרקטיקה המקצועית התחלתי בתור מטפל "רגיל" ברפואה סינית. זה מה שהיה כתוב על הדלת. התמקדתי בתחילה בעיקר בעיסויים רפואיים ובטיפולי מגע, במיוחד השיאצו היפני שנולד מתוך הרפואה הסינית הקלאסית; הרכבתי דיאטות ודייקתי לאנשים את התזונה לפי המודלים המסורתיים הללו; עסקתי רבות בהדרכת נשימה נכונה ובעבודה נרחבת פיזיו-תרפוטית, דגש על מערכת השלד-שריר. נוסף לקליניקה הפרטית, צברתי ניסיון רב בעבודה עם פצועים חבולים ומתרפאים במרפאות כאב, מרכזי שיקום ובקופות חולים וכן עם מתרפאי סרטן בביה"ח איכילוב בת"א.

עם השנים, יותר ויותר העזתי לשלב את אמנות התקשור, פרקטיקה שאני עוסק בה מילדות, בתוך העבודה הקלינית השוטפת, ה"כבדה" יותר. ככול שהצטברו הפידבקים והתוצאות הטובות, הוספתי שיטות אימון והדרכה תודעתיות-פסיכותרפויטיות שהשתלמתי בהן ועולמות תוכן אזוטריים יותר ופחות, ביניהן 'העבודה' לביירון קייטי, "עץ חיים" (עץ הספירות הקבלי), כתיבה יוצרת לפי כל מיני גישות ומגוון של מיידעי עידן חדש משלל מקורות.

עוד טיפה'לה

כיום אני מרגיש נוח לקדם בקליניקה, בהרצאות ובכיתות בהן אני מורה סל רחב של טכניקות ותורות ממגוון זרמים, עמים ואסכולות. המשותף לכל הפרקטיקות בעבודתי הוא הצטיינותן לעבוד במישרין ובעקיפין על היכולות הטבעיות של הגוף והתודעה לשקם ולשכלל את עצמם ולהתוות לנו את הדרך, את הצעד הבא בכל תהליך.

…כי בכל אדם אור גדול – שפע אדיר של מתנות, כישרונות, יכולות, ידע נרחב וייחודי ואף כוחות ריפוי שעולים בסופו של דבר על כל הרפואות והמרפאים גם יחד… בכל אדם אור גדול שמכיל את כל הדרוש לו לחיים מלאי סיפוק, יצירה ואיכות חיים גבוהה. אם מישהו סובל ממחלה כלשהי או מקושי כזה או אחר בחיים, הוא אף פעם לא "מקולקל" מבחינתי או "לא מספיק טוב". הוא פשוט עובר משהו כעת… הוא מתמודד עם אתגר, שבדרך כלל גם בבחינת הזדמנות גדולה. אנחנו פוגשים את האתגר ביחד, ואני מסייע בניתוב כוח החיים הקיים בו כבר למקומות שזקוקים לו עתה, אם בגוף ואם בשלל ענייני חייו.

נוסף לקליניקה, מרבה לעסוק בהדרכה ובהוראה, באקדמיה, בסדנאות פרטיות, בהרצאות לגופים שונים ובהרכבים משתנים. נוסף, מרבה לכתוב ברשת טורים בנושאי בריאות, מודעות, יחסי אנוש ו'עידן חדש', לרבות לאתרי האינטרנט: וואלה! ו-nrg מעריב (כשעוד תפקד כמו שצריך :)). מחבר הספר "The Scale of Love" (סולם האהבה) בהוצאת Amazon©2011. מייסד "המפגש", סדרת שיעורים פתוחים לקהל הרחב במגוון נושאים שרצה ברחבי הארץ משנת 2013. מקדם במרץ רב מקיץ 2017 מספר סדנאות מקוריות תחת השם "הרגלים של מוארים". חלקן בקבוצות בעולם הממשי ואחת מיוחדת שמתנהלת באופן וירטואלי לחלוטין, בהתכתבות.

מתגורר בפרדס חנה עם אשתי מוראג ובנינו סופיאן-גל ונריאן-פז; משתדל להתאמן באייקידו כמה שיותר (שהמורה לא יצעק עלי); רודף אחרי סימבה – לביאה קטנטנה בהכחשה שהחליטה לגור עמנו; לוקח שלוק של אוויר, ותולש במעט הזמן שנותר עשבים וסרפדים חצופים בגינה.